"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קוהלת פרק א, פסוק ב)

רעש כלכלי דומה לתעמולת בחירות אבל לרוע המזל ממשיך גם אחרי הבחירות.

העיתונות הכלכלית לא תוכל להתפרנס מציון יום יומי של עקרונות ההשקעה לטווח ארוך בשוק ההון:

1. קביעת הקצאת נכסים מתאימה בין מדדי מניות ואג"ח.

2. רכישת 3-4 קרנות סל המחזיקות אלפי מניות ואגרות חוב בפיזור עולמי.

3. איזון התיק פעם בשנה על מנת להחזירו להקצאת הנכסים המבוקשת.

זה הרי משעמם. במקום זאת, אין קל מלהציג השכם וערב, את האשליה שמנהלי השקעות נותנים ערך תמורת דמי הניהול שהם דורשים. האשליה תמיד מוכרת.

מטרת העיתונות הכלכלית המתפרנסת מבאנרים, פופ-אפים ופרסומות, היא ליצור מצג של "תחרות" ופנייה אל הרצון שקיים בכולנו של של למצוא את "הכי טוב". רק שבהשקעות אין כזה. אין מנהל השקעות שיכול לאורך זמן ובעקביות לספק את "alpha", קרי תשואה עודפת על פני "השוק".

לכן, ציבור קוראי האתרים הכלכליים חשוף למבול מתמשך של דיווחים צהובים של למי יש יותר גדול. בדומה לקקופוניה ברשתות החברתיות שמלווה מערכות בחירות. רעש נטו.

בית השקעות איזמרלדה השיג 3% יותר מבית השקעות דובדבני החודש ובחודש שעבר השיג 5 % יותר מבית השקעות ברווזי, כאילו שביצועים בטווח הקצר ובכלל ביצועי עבר עשויים להעיד על ביצועי עתיד. גם אם היו, לא ניתן לדעת (מראש כמובן) איזו קרן או מנהל השקעות יכו את השוק בעתיד.

לכן, משקיע צריך תמיד לשאוף לנסות לקבל את תשואת "השוק" בניקוי דמי ניהול נמוכים. השקעה בשוק ההון אינה אמורה לספק ריגוש אלא להבטיח את עתיד המשקיעים.

משקיע לטווח ארוך צריך ללמוד להתעלם מרעש, להימנע מהחלטות רגשיות קצרות טווח ולהתמקד רק במה שניתן לשליטה (הקצאת הנכסים בתיק השקעות, דמי ניהול) ובטווח הארוך.